יפה, סבתי נולדה בתאריך 25.6.1946 ביישוב קריית מוצקין בארץ ישראל לאם נעמי ולאב אשר.
משמעות השם יפה היא "יפה" אבל השם לקוח משם הסבתא של אביה, אשר נקראה "שיינה- שיינדל" שהתרגום מיידיש לעברית הוא "יפה".
סבתא גדלה בבית שנראה כמו כפר חקלאי, כי אביה שבנה את הבית בעצמו, גידל בעלי חיים, ירקות ופירות בחצר.
למדה בגן דתי א' ובביה"ס יסודי ממלכתי "אחדות" מכיתה א'-ח'. האווירה בביה"ס הייתה מאד טובה, התלמידים כיבדו את צוות המורים והעריכו מאד את המנהל- משה פינס הוא היה דמות מוערכת בקריית מוצקין. בכיתה היו 50 תלמידים וההתנהגות הייתה טובה ומכבדת. ביה"ס היה מרכז העניינים ודאש לכל האירועים התרבותיים והחברתיים של התלמידים. סבתי הייתה ילדה מאד מקובלת ונחשבה לתלמידה טובה מאד. בכיתה ז' היא יצרה להקה של 3 בנות מזמרות שהופיעו בכל מיני אירועים ומסיבות כיתה. היא השתתפה בלהקת מחול שהוקמה בביה"ס ואהבה מאד את הסביבה המיוחדת שביה"ס העניק לה.
לאחר מכן, בתיכון "המכינות הפדדוגיות"- תיכון עירוני ד' בחיפה מכיתה ט'-י"ב. כדי להגיע לשם היא נסעה כל יום באוטובוס ומשם הלכה כ-25 דקות ברגל עד רח' הגפן שגבל בשכונה ערבית שנקראה שכונת הגפן בחיפה. ביה"ס היה במבנה אבן עפ"י הסגנון הערבי. רוב תלמידי ביה"ס היו בנות ורק חלק קטן היו בנים. הביה"ס הכשיר להוראה- שימש כקדם סמינר למורים. היה בביה"ס מאד מעניין והייתה אפשרות להתיידד עם תלמידים מבתי ספר אחרים בחיפה. למדו בביה"ס דברים מיוחדים כגון: תלמוד, ספרות מורחבת, פילוסופיה, אנגלית ברמה גבוהה והיו הרבה פעילויות "גדנע"- גדוגי נוער. בתקופה זו היא נבחרה להיות יו"ר תנועת נוער שנקראה "מנוער לנוער" ורכזה את סניף חיפה על כל הפעילות ההתנדבותית למען ילדים בחיפה.
בכיתה ה' היא הצטרפה לתנועת "הצופים" ושם הייתה עד כיתה ז', לאחר מכן עברה לתנועת "השומר הצעיר" בקריית חיים ובכיתה ח' עזבה את התנועה ועברה ל"נוער העובד" ביתה י' היא כבר לא הייתה בתנועת נוער.
האווירה בבית הייתה טובה ומקבלת, דואגת ואוהבת. הקשר עם ההורים היה טוב מאד, המצב הכלכלי היה קשה אבל לא היו תלונות. הוריה היו חולים ולא תמיד היה בידם להשתכר במחייתם, ולמרות זאת הייתה אווירה תרבותית, מחנכת, היו הרבה ספרים בבית וקבלת שבת, ויציאה
הוהצגות וסרטים
סבתי גדלה באווירה מסורתית, והייתה הולכת כל יום שישי עם אביה לבית הכנסת. משחזרו הביתה חיכתה להם ארוחת השבת ולאחר סיומה יצאה סבתי למסיבות במועדונים עם חברים מכיתה ט' ושם הושמעה מוסיקה של שנות השישים, זוהי הייתה תקופה של אוהדי אלוויס פרסלי לאוהדי קלי פריצ'ארד. המעריצים אספו תמונות ותקליטים של הזמרים. סבתי אהבה את שנים באותה מידה ומאוד אהבה לשמוע את שיריהם. היו אז מכוניות מעטות ולכן כולם הלכו ברגל ממקום למקום או רכבו על אופנים. סבתי וחבריה היו רוכבים בשבת לגבעת אפק, היו עולים במהירות אל הגבעב ומחליקים ממנה למטה עשרות פעמים. הרחובות שהיו ריקים מתחבורה שימשו את הילדים למשחקים כמו: הקפות, קלאס ו5 אבנים. עם צאת השבת הייתה כל החבורה הולכת לסרט בקולנוע "אחדות" שבו יהורם גלובוס היה מכין את הסרט ומסובב אותו. בבתים היה רדיו ישן, אביה של סבתי נהג לשמוע הרבה פרקי חזנות והיה שר יחד עם החזנים
סבתי מאד נהנתה בגיל ההתבגרות , אהבה מאד לצאת ולבלות, ולחצר ביתה תמיד היו מגיעים הרב החברים
משמעות השם יפה היא "יפה" אבל השם לקוח משם הסבתא של אביה, אשר נקראה "שיינה- שיינדל" שהתרגום מיידיש לעברית הוא "יפה".
סבתא גדלה בבית שנראה כמו כפר חקלאי, כי אביה שבנה את הבית בעצמו, גידל בעלי חיים, ירקות ופירות בחצר.
למדה בגן דתי א' ובביה"ס יסודי ממלכתי "אחדות" מכיתה א'-ח'. האווירה בביה"ס הייתה מאד טובה, התלמידים כיבדו את צוות המורים והעריכו מאד את המנהל- משה פינס הוא היה דמות מוערכת בקריית מוצקין. בכיתה היו 50 תלמידים וההתנהגות הייתה טובה ומכבדת. ביה"ס היה מרכז העניינים ודאש לכל האירועים התרבותיים והחברתיים של התלמידים. סבתי הייתה ילדה מאד מקובלת ונחשבה לתלמידה טובה מאד. בכיתה ז' היא יצרה להקה של 3 בנות מזמרות שהופיעו בכל מיני אירועים ומסיבות כיתה. היא השתתפה בלהקת מחול שהוקמה בביה"ס ואהבה מאד את הסביבה המיוחדת שביה"ס העניק לה.
לאחר מכן, בתיכון "המכינות הפדדוגיות"- תיכון עירוני ד' בחיפה מכיתה ט'-י"ב. כדי להגיע לשם היא נסעה כל יום באוטובוס ומשם הלכה כ-25 דקות ברגל עד רח' הגפן שגבל בשכונה ערבית שנקראה שכונת הגפן בחיפה. ביה"ס היה במבנה אבן עפ"י הסגנון הערבי. רוב תלמידי ביה"ס היו בנות ורק חלק קטן היו בנים. הביה"ס הכשיר להוראה- שימש כקדם סמינר למורים. היה בביה"ס מאד מעניין והייתה אפשרות להתיידד עם תלמידים מבתי ספר אחרים בחיפה. למדו בביה"ס דברים מיוחדים כגון: תלמוד, ספרות מורחבת, פילוסופיה, אנגלית ברמה גבוהה והיו הרבה פעילויות "גדנע"- גדוגי נוער. בתקופה זו היא נבחרה להיות יו"ר תנועת נוער שנקראה "מנוער לנוער" ורכזה את סניף חיפה על כל הפעילות ההתנדבותית למען ילדים בחיפה.
בכיתה ה' היא הצטרפה לתנועת "הצופים" ושם הייתה עד כיתה ז', לאחר מכן עברה לתנועת "השומר הצעיר" בקריית חיים ובכיתה ח' עזבה את התנועה ועברה ל"נוער העובד" ביתה י' היא כבר לא הייתה בתנועת נוער.
האווירה בבית הייתה טובה ומקבלת, דואגת ואוהבת. הקשר עם ההורים היה טוב מאד, המצב הכלכלי היה קשה אבל לא היו תלונות. הוריה היו חולים ולא תמיד היה בידם להשתכר במחייתם, ולמרות זאת הייתה אווירה תרבותית, מחנכת, היו הרבה ספרים בבית וקבלת שבת, ויציאה
הוהצגות וסרטים
סבתי גדלה באווירה מסורתית, והייתה הולכת כל יום שישי עם אביה לבית הכנסת. משחזרו הביתה חיכתה להם ארוחת השבת ולאחר סיומה יצאה סבתי למסיבות במועדונים עם חברים מכיתה ט' ושם הושמעה מוסיקה של שנות השישים, זוהי הייתה תקופה של אוהדי אלוויס פרסלי לאוהדי קלי פריצ'ארד. המעריצים אספו תמונות ותקליטים של הזמרים. סבתי אהבה את שנים באותה מידה ומאוד אהבה לשמוע את שיריהם. היו אז מכוניות מעטות ולכן כולם הלכו ברגל ממקום למקום או רכבו על אופנים. סבתי וחבריה היו רוכבים בשבת לגבעת אפק, היו עולים במהירות אל הגבעב ומחליקים ממנה למטה עשרות פעמים. הרחובות שהיו ריקים מתחבורה שימשו את הילדים למשחקים כמו: הקפות, קלאס ו5 אבנים. עם צאת השבת הייתה כל החבורה הולכת לסרט בקולנוע "אחדות" שבו יהורם גלובוס היה מכין את הסרט ומסובב אותו. בבתים היה רדיו ישן, אביה של סבתי נהג לשמוע הרבה פרקי חזנות והיה שר יחד עם החזנים
סבתי מאד נהנתה בגיל ההתבגרות , אהבה מאד לצאת ולבלות, ולחצר ביתה תמיד היו מגיעים הרב החברים
