יפה סבתי בת נעמי לבית משפחת גורוניצקי. משפחת גורניצקי התגוררה בעיר לודז' שליד וילנה שבתחילת המאה ה-20 הייתה חלק מפולין. חלק זה נכבש ע"י ברית המועצות והוחזר לפולין. דוד גורוניצקי נישא לרייצ'ל באזור זה והם הביאו לעולם 8 ילדים. שניים מהם נפטרו בהיותם ילדים. ילדה אחת נפטרה מדיפטריה והשנייה מחצבת (בתקופה זו לא חוסנו תינוקות ולכן היתה תמותת ילדים נפוצה מאוד). סבא רבא דוד היה בעל עסק קטן ולא הרוויח הרבה. סבתא רבתא הייתה עקרת בית ודאגה לגידול הילדים. כל הילדים: שרה, אברהם, קטי, רבקה, חנה, נעמי (נחקה) למדו בבתי ספר פולניים ממשלתיים. הם ידעו ולמדו את השפות הבאות: פולנית, רוסית וגרמנית. כולם היו תלמידים מעולים אך נאלצו בשל קשיי פרנסה לעזוב את בית הספר התיכון ולעזור לקיים את המשפחה. חלקם הוכנסו למפעלים קטנים ולמדו מקצוע. חנה הבכורה הספיקה לגמור את בית הספר התיכון. נעמי סיימה 10 כיתות והלכה לעבוד במפעל טקסטיל שם הייתה רוקמת תחרה אומנותית ותופרת. לפני כיבוש הנאצים את פולין. הייתה הגירה גדולה מפולין לארצות הברית. כל המשפחה חוץ מחנה ונעמי היגרו לארצות הברית, שם התפרנסו בדוחק אבל בכבוד. כולם נישאו וילדו ילדים. הם נשארו בארצות הברית כל חייהם וצאציהם אינם מחוברים לארץ בכלל. חנה עלתה לארץ 3 שנים לפני נעמי. היא הייתה בקבוצת כנרת, בנתה את ביתה, ייבשה ביצות, עבדה בפלחה וחלתה פעמיים בקדחת, היא טופלה והבריאה. חנה הייתה סופרת בנשמתה, כתבה שירים ואף חיברה ספר. היא נישאה לאיש שעבד במשרד החקלאות ועברה בגיל מבוגר למרכז תל אביב לרחוב ריינס המרכזי. נעמי עלהת לארץ בשנת 1932. התיישבה בקיבוץ אושה שם עבדה בחקלאות ובמלאכות מזדמנות, הכירה את אשר קלינגר ובגיל יחסית מבוגר נישאה לו. הם עברו לגור בקריית מוצקין שם בנה אשר את ביתם בעצמו.
נעמי שמרה בקפדנות על קשריה עם משפחתה בארצות הברית והם ביקשו ממנה לעזוב את הארץ ה"קשה" הזאת- ארץ ישראל ולעבור לגור לידם בברוקלין, ניו יורק. הם הבטיחו לה שיעזרו לה להתאקלם. נעמי שאהבה מאד את הארץ למרות הקשיים סירבה פעם אחרי פעם להצעתם. אך שלחה להם מכתבים. קצת אחרי חתונתה נפטר אביה ו-8 שנים אחרי זה גם אמה. משפחתה בארצות הברית הייתה שולחת חבילות כמעט כל חודש כי הם היו בטוחים שנעמי גוועת ברעב. בחבילות היו בגדים ישנים (אמריקאים) שלא התאימו לסגנון הארץ. נעמי שהייתה תופרת מעולה הייתה גוזרת ומסדרת והופכת את הבגדים לבגדים אופנתיים לארץ. היא תפרה לסבתי בגדים מאד יפים (מאוסף הסמרטוטים שנשלחו מארצות הברית). הייתה לה מכונת תפירה "זינגר" ישנה שממנה "הוציאה" הפתעות. דודה שרה ודודה קטי ביקרו בישראל ולא הבינו למה נעמי לא רצתה לעבור לארצות הברית למרות שהם ראו שמדינת ישראל אינה נוראה כל כך כפי שחשבו.
נעמי שמרה בקפדנות על קשריה עם משפחתה בארצות הברית והם ביקשו ממנה לעזוב את הארץ ה"קשה" הזאת- ארץ ישראל ולעבור לגור לידם בברוקלין, ניו יורק. הם הבטיחו לה שיעזרו לה להתאקלם. נעמי שאהבה מאד את הארץ למרות הקשיים סירבה פעם אחרי פעם להצעתם. אך שלחה להם מכתבים. קצת אחרי חתונתה נפטר אביה ו-8 שנים אחרי זה גם אמה. משפחתה בארצות הברית הייתה שולחת חבילות כמעט כל חודש כי הם היו בטוחים שנעמי גוועת ברעב. בחבילות היו בגדים ישנים (אמריקאים) שלא התאימו לסגנון הארץ. נעמי שהייתה תופרת מעולה הייתה גוזרת ומסדרת והופכת את הבגדים לבגדים אופנתיים לארץ. היא תפרה לסבתי בגדים מאד יפים (מאוסף הסמרטוטים שנשלחו מארצות הברית). הייתה לה מכונת תפירה "זינגר" ישנה שממנה "הוציאה" הפתעות. דודה שרה ודודה קטי ביקרו בישראל ולא הבינו למה נעמי לא רצתה לעבור לארצות הברית למרות שהם ראו שמדינת ישראל אינה נוראה כל כך כפי שחשבו.
